אייל שני הניח את הכף בצלחת.
על שפתיו היו עדיין שאריות קלות של רוטב.
ראו עליו שהוא נסער. מאוד.
הוא לקח נשימה עמוקה, הביט בעיניו של המתמודד,
ואמר לו…
זה חריף של רמאים.
וזה מרגיז אותי.
חריף של רמאים זה טריק הסוואה,
כשאתה לא סומך על חומרי הגלם של המנה שלך,
כשאתה לא סומך על איכויות הבישול שלך,
אז אתה מפוצץ את המנה עם חריף בכמויות מוגזמות,
כדי להסוות ולטשטש את הטעם של המנה וחומרי הגלם שלה.
כל פעם שאני טועם מנה שמפוצצת בחריף של רמאים,
אני משתגע.
ואז פתאום באמצע המשפט שלו,
אייל שני הסתובב, פנה ישירות אל המצלמה ואמר:
…"רוזין רוזנבלום,
אני יודע שאת צופה עכשיו בתוכנית,
קחי את המסר הזה ותעשי עם זה משהו"…
טוב נו…בואו נרגיע, אין שום שערורייה.
הוא לא באמת פנה למצלמה ולא אמר לי כלום.
אני פשוט התלהבתי כל כך כששמעתי אותו
מסביר את המושג "חריף של רמאים"
כי באותו הרגע הרגשתי – בינגו!
זו בדיוק הבעיה הגדולה של הכתיבה השיווקית
בעולם השיווק האינטרנטי כיום.
אז קבלו את 3 מנות "חריף של רמאים"
הכי נפוצות בכתיבה השיווקית ובשיווק בכלל.
איפה איפה איפה איפה המנה?
אוקיי. למדתם שרצוי לתאר את הכאב של הלקוח,
כדי שהוא ירגיש הזדהות עם הטקסט השיווקי.
אבל בחייכם… לקחתם את זה רחוק מדי.
עמודים על גבי עמודים של סיפורים טרגיים,
ותיאורי כאב ארוכים כאורך הגלות…
אבל שכחתם דבר אחד חשוב,
אף אחד לא מבין מה אתם מוכרים תכל'ס?
מה המוצר/שירות שלכם? מה זה כולל? מה יש בפנים?
ספרו לי כבר על המנה שלכם, על חומרי הגלם שלה,
כי כמו שזה נראה כרגע, יש פה חריף בכמויות עצומות,
אבל איפה איפה איפה המנה?
חריף אש אוכלת מבשליה
תקשיבו ותקשיבו לי טוב….
כשאני נתקלת במסר שיווקי (כתוב או בסרטון)
שמבטיח לי שהחיים שלי ישתנו לגמרי,
שאצא לחופש כלכלי ואפסיק עם כל הדאגות לתמיד,
שהעסק שלי ימכור מסביב לשעון 24/7
בזמן שאני אנוח רגל על רגל על אי אקזוטי ,
וכאבים של שנים ייעלמו כלא היו…
וכל זה יקרה בעקבות כנס של חצי יום!!!!!!!!!
נו באמת,
זה נראה לכם אמין?
כמויות החריף המוגזמות הללו שורפות אש.
והכי עצוב, הן שורפות אתכם בשוק שלכם.
מי שם חריף במנה הזו?
ברוכים הבאים לעידן הסמרטפונים.
1 מכל 2 אנשים קורא את המסר השיווקי שלכם
דרך הטלפון הסלולרי.
דמיינו רגע את הסיטואציה הבאה…
יוסי מחכה בתור לבדיקת טחורים שנקבעה לו מראש.
הזמינו אותו לשעה 16:00,
עכשיו כבר 16:40 והוא עדיין לא נכנס.
כואב לו רצח. הוא עצבני רצח.
הוא מסתכל כל שנייה על הדלת,
כדי לוודא שאף אחד לא ייכנס לפניו
בינתיים הוא מעביר את הזמן בשיטוט בפייסבוק
ולוחץ על קישור לדף הנחיתה שלכם
עין אחת צופה על הדלת שאף אחד לא יגנוב לו את התור,
העין השנייה קוראת את דף הנחיתה שלכם
בשם ריבון כל הכאבים,
תגיעו כבר לעיקר, לתכל'ס.
באמת נראה לכם שיש לו זמן וסבלנות
לסיפורי כאב וטלנובלות מזילות דמעות?
הצחקתם אותו.
ברצינות הצחקתם אותו.
כי עד עכשיו הוא חשב
שהטחורים שלו זה הדבר הכי כואב בעולם,
אבל אחרי ביקור בדף הנחיתה שלכם,
הוא נרגע ואומר לעצמו:
…"וואלה מסכן זה, ואני חשבתי שאני סובל"…
זהו.
אוהבת אתכם אש