בכיתה ה' הייתי מאוהבת נואשות ברמי, בן כיתה שלי.
כל בוקר הגעתי לבית הספר רק בשבילו ולא הפסקתי לחלום עליו.
כמובן שעשיתי את הדבר ההגיוני המתבקש במצבים כאלו…
התעלמתי ממנו לחלוטין.
שהוא יידע שאני מעוניינת בו?
חלילה, יש לי כבוד עצמי.
ואכן, היה לי הרבה כבוד עצמי…אבל לא היה לי את רמי.
השבוע נזכרתי בזה כשלקוח אמר לי:
"אני יודע שאני טוב בתחום שלי, אני לא צריך לצעוק את זה".
מסכימה איתו לחלוטין, לא צריך לצעוק,
אבל למה ללחוש באמצע שדה שומם וריק מאנשים?
כי זה בדיוק מה שקורה כשמעבירים מסר שיווקי עמום ולא ברור.
אבל מה אני מיתממת? הרי אני זו שהתעלמתי בכיתה ה' מרמי.
למה? בדיוק מאותה הסיבה שהרבה אנשים מתקשים בהעברת המסרים השיווקים שלהם.
ישנם לא מעט בעלי עסקים, שבורכו ביכולת ביטוי רהוטה ביותר,
אולם ברגע שהם מנסים לכתוב את המסר השיווקי שלהם, כל היכולת הזו נעלמת באורח פלא.
ופתאום נפל לי האסימון.
מה שמקשה עליהם בהעברת מסר שיווקי חד וברור הוא –  רמי.
לא רמי ההוא מכיתה ה', אלא אותה הסיבה שגרמה לי להתעלם מרמי.
והסיבה היא:
מכירות = חיזור = משפיל = הסתכנות בדחייה
רבים חשים אי נוחות מול המילה "מכירות".
"למכור" נתפס כאקט של חיזור משפיל, כדבר בזוי ואגרסיבי.
מיד רואים את דמותו של איש המכירות הקלאסי,
זה שמנסה "לדחוף" לנו במילים חלקלקות את מרכולתו.
העניין הוא שכאשר "למכור" נתפס בתודעה כדבר בזוי,
קשה להעביר מסר ברור וחד על המוצר או השירות
כי מילים משקפות את הלך המחשבה.
יש הבדל בין לכפות את עצמנו בכל מחיר לבין הבעת עניין גלוי ולגיטימי בלקוח פוטנציאלי.
אני לא חסידה של השיווק האגרסיבי התוקפני, שמוכר הבטחות שווא ללא כיסוי.
זה מרגיז אותי ואני מסרבת לעשות את זה.
אבל אני כן בעד הצגת היכולות/כישורים/מוצרים שלנו באופן ישיר וברור.
הרי המטרה היא למכור אותם.
וואלה, חבל שלא הבנתי את זה בכיתה ה'.