הצלחתם להפתיע אותי.
כשביקשתי מכם לעזור לי לחרוץ את גורלו של שיעור 6,
חשבתי שאקבל תשובות לכאן או לכאן,
אספור כמה בעד וכמה נגד, ואפעל בהתאם.
אבל התשובות שלכם, היו בעלות ערך כה רב,
שהבנתי שיש כאן בסיס לכמה תובנות שיווקיות מעניינות
שעשויות לתרום גם לכם.
לכן, לפני שאספר לכם מה יעלה בגורלו של שיעור 6,
אני רוצה לשתף אתכם בתובנות הללו.
תובנה ראשונה – לקחת אמת ולבנות סביבה מהלך שיווקי
נשאלתי אם מיה היא דמות פיקטיבית,
ואם כל המהלך שלי הוא טריק שיווקי.
אז ככה:
הבסיס לכל המהלך הזה הוא אמת.
מיה היא אמיתית לגמרי, היא באמת פנתה אליי,
ובאמת התלבטתי לגבי השיעור.
גם ההחלטה שקיבלתי בעקבות התשובות שלכם, מבוססת על אמת
אבל!
יכולתי להתקשר או לשלוח אימייל לכמה מנויים שקיבלו את השיעור,
לשאול לדעתם ולסגור עניין.
במקום זאת,
החלטתי לקחת את האמת הזו ולהפוך אותה למהלך שיווקי.
המהלך השיווקי היה:
-
ההחלטה לפנות לכל המנויים ולבקש מהם לחרוץ את גורלו של השיעור
-
ההחלטה לקרוא לסקר על שמה של מיה (כמובן באישורה)
-
ההחלטה לבצע את זה באופן פומבי בפייסבוק
-
ובעקבות התשובות שלכם, ההחלטה לכתוב פוסט תובנות בנושא
(למרות שלא תכננתי)
אפשר לעשות המון מהלכים שיווקיים שמבוססים על שקר והטעיה,
אבל בשביל מה?
אין בזה ברכה וגם לא צריך.
בסיס הפעילות העסקית חייב להיות מבוסס על אמת,
על רצון אמיתי להעניק ערך ללקוחות שלנו.
אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות מהלכים שיווקיים יצירתיים
סביב האמת הזו.
בכל עסק מתרחשים מדי יום, המון אירועים אמיתיים, קטנים ושגרתיים
שאפשר לעבור עליהם לסדר היום כחלק משגרת העסק….
ואפשר גם להביט עליהם בעין לא שגרתית ולעשות מהם חגיגה שיווקית.
התבוננו באירועים השגרתיים שמתרחשים בעסק שלכם במהלך היום
וחשבו: איזה מהלך שיווקי מעניין אפשר להפיק מהם?
תובנה שנייה – לא לפחד לשאול את הלקוח לדעתו.
מספר מגיבים אמרו לי שאי אפשר לרצות את כולם.
צודקים, וזו גם לא המטרה.
מצד שני, גם אי אפשר ללכת עם הראש בקיר.
אם יש בעיה, טענה או בקשה שמופנים אלינו יותר מפעם אחת,
שווה לעצור ולבחון האם יש מקום לבצע שינויים כלשהם במוצר, בשירות,
או בדרך הפעולה שלנו.
תובנה שלישית – כשמשהו הופך לנורמה, זה הזמן לחשוב אחרת
עד לא מזמן, לפנות לנמען בשמו, נחשב לרעיון מבריק.
הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת לעשות זאת גם כשפונים לאלפי נמענים.
אלא מה? פתאום כולם עושים את זה,
כולם מודעים לזה…והלקוחות מתחילים לפתח ציניות כלפי זה.
יכול להיות שזה בדיוק הזמן להתחיל לחשוב:
איך עושים את זה אחרת?
תובנה רביעית – יש משפט בשיווק שאומר:
"אף אחד לא אוהב פרסום, עד הרגע שהוא צריך למכור את האוטו שלו"
כבעלי עסקים, אנחנו נמצאים משני צידי המתרס בו זמנית:
אנחנו גם לקוחות וגם משווקים.
חלק מהמגיבים ציינו שהם ממש לא אהבו את הפניה האישית שלי והתייחסו אליה בציניות,
ויחד עם זאת הם החליטו ליישם אותה בעסק שלהם כי היא עובדת…
מסקנה? אין מסקנה. סתם נקודה מעניינת למחשבה.
תובנה חמישית והכי מפתיעה – הבעיה לא הייתה הפנייה האישית
מפתיע, אבל ממש כך.
תוך כדי קריאת התגובות, נפל לי האסימון,
והבנתי שהבעיה בכלל לא קשורה לעצם הפניה האישית-שמית.
הבעיה הייתה המשך הכותרת של השיעור: "חשבתי עליך כל השבוע".
זה מעליב.
לפתוח אימייל בשמחה מתוך מחשבה שמישהו חשב עליך באופן אישי,
ולגלות שזה היה בסך הכל תרגיל לימודי הומוריסטי – זה עלבון.
יש הרבה תחושות שלא אכפת לי לעורר בקרב הלקוחות שלי,
חוץ מתחושה אחת – עלבון
ולכן, אני מודה לכם מאוד על ההשתתפות,
אבל בניגוד לכוונה המקורית שלי, החלטתי לא לספור את הקולות.
לא משום שדעתכם לא חשובה, היא חשובה מאוד.
אבל יש החלטות בחיים ובעסקים
שלא צריכות להתקבל על בסיס הרוב קובע
לכן גם אם התומכים בהשארת השיעור כפי שהוא, גדול יותר מהמתנגדים,
המשקל של העלבון, משמעותי יותר
וזאת הסיבה שהחלטתי לשנות את הפתיח והמבנה של שיעור 6
אבל דיר באלק אם אחוזי הפתיחה של האימיילים שלי יירדו…