במשך הרבה זמן התהלכתי עם תפיסה מוטעית לגבי הצלחה עסקית. חשבתי שעסק יכול להתנהל באחד משני המצבים הבאים: או שעסק נכשל,
מוקדש באהבה לכל אחד ואחת בקהילת הלקוחות והמנויים שלי, ולכל בעלי העסקים הקטנים בישראל בלי להתנצל, אין מה לפחד,
במשך שנים רבות ביקשתי רשות. רשות לנשום, לחיות, לעשות, להגיד. להעז. לזרוח. רשות להיות מי שאני יכולה להיות. לבקש
מי שעוקב אחריי מתחילת הדרך, בוודאי כבר מכיר את סיפור הפריצה העסקית שלי: איך הפכתי את העסק שלי מבלתי נראה
תראו, אני הולכת לנער אתכם קצת, אז קחו בחשבון שאני בעדכם והכל באהבה. כשמגיעים אליי לסדנאות ולקורסים, מטפלים ממקצועות הריפוי
שנים הלכתי עם הידיעה הפנימית שאני יכולה להצליח מאוד במה שאני עוסקת היום. היה לי ברור שאני יודעת את המקצוע
אני מבקשת ממך לדמיין את הסיטואציה הבאה: משה רבנו מגיע לפגישה עם בני ישראל המשועבדים במצרים. הם מביטים בו במבטם
אני רגילה לצום ביום כיפור. רוב שנותיי צמתי ביום הכיפורים. מרבית השנים, הצום נבע מהרגל ותוחזק ע"י פחד (פנימי בעיקר,
לפני יותר מ-2000 שנה, הוא שכנע עם שלם לעזוב הכל וללכת אחריו אל המדבר. משה רבנו, המנהיג הגדול של
בשבוע שעבר הלכתי לבית העלמין. בלב כבד ניגשתי לחלקה בה מרוכזים הקברים של כל ההחלטות שקיבלתי בימי חיי. שורות שורות
כלי נגישות